צלילי השקט - Sounds of silence

אפילה, ידידתי,

שובי לדבר איתי

כי חזיון בשקט מזדחל

השאיר זרעיו בי בנומי בליל

והחזיון שניטע בנשמתי

עוד איתי

בתוך צלילי השקט

הולך, בחלומות טרופים,

ברחובות מרוצפים

בהילת-אור של פנס רחוב

מעיל סגרתי מפני קור רטוב

כשברק ניאון את הלילה, חצה, זוהֵר

אותי עיוור

על סף צלילי השקט

ובאור חשוף, נדהם,

ראיתי רבבת אדם,

מדברים מבלי לומר מילים,

כמו-שומעים אבל לא מקשיבים

כותבים שירים שלא יזכו לקול,

ומי יכול

יפר צלילי השקט

טיפשים, אינכם יודעים כי כאן

שתיקה גדלה כמו סרטן

קחו שיריי ואלמד אתכם

קחו ידיי כדי שאגע בכם

אך מילותיי, כמו טיפות שקטות

הדים

בבארות השקט

והם השתחוו, כרעו

מול אל הניאון שיצרו

והשלט מהבהב, זָהָר

במלים שאור לבן יָצָר

ואמר כי מילות הנביא רשומות על קירות בתים

ובצמתים

ונלחשות בצלילי השקט